פסק-דין בתיק ב"ש 91374/07

1.          לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שהוטל ב- ת.ד. 39427/06 (תעבורה-ת"א) , על-ידי כב' השופט ויטלסון, ביום 11.2.2007.

            על-פי הבקשה, המבקש הורשע על-סמך הסדר-טיעון "בנהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים", בניגוד ל סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (להלן: " הפקודה ") ו תקנה 169ב. לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: " התקנות ").

העונש שנגזר על המבקש: פסילה בפועל בת 8 חודשים, פסילה על-תנאי בת 6 חודשים ל-3 שנים, קנס בסך 800 ש"ח ו-6 חודשי מאסר על-תנאי לשנתיים.

הבקשה לעיכוב ביצוע מבוססת על הטענה כי הרשעת המבקש הייתה מעשה בלתי-אפשרי, משום שסעיפי החוק עליהם מושתת כתב-האישום, אינם מאפשרים לא הרשעה בנהיגה בשכרות ולא הרשעה בנהיגה תחת השפעת משקה משכר.

כן נטען במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, כי ההרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקה משכר "נעדר משקה משכר כלשהו" ( סעיף 6 לבקשה), משום שמחוקק המשנה לא טרח להוציא צו המפרט משקאות משכרים, כמצוות החקיקה הראשית.

לבא-כוח המבקש טענות נוספות החוזרות ונשנות בערעור עצמו, ולאור הטענות בערעור, מבקש את בית-המשפט להורות על החזרת רישיון-הנהיגה ולעכב ביצוע, שכן לא ייגרם לציבור כל נזק אם יעוכב ביצוע העונש, גם אם יתברר בדיעבד כי גזר-הדין ניתן כדין.

לעומת זאת, נשיאה בעונש מוטעה - תגרום נזק בלתי-ניתן לתיקון.

2 .         בישיבת בית-המשפט מיום 21.5.2007 ציין בא-כוח המבקש כי "גילה" תיקון כתב-האישום וכי המבקש מואשם בעצם על-פי סעיף 381 לפקודה ו תקנה 26 לתקנות.

בית-המשפט דחה הדיון על-מנת שבאי-כוח הצדדים יבררו כתב-האישום ופסק-הדין לאשורם.

3.          ביום 5.7.2007 העלה בא-כוח המשיבה טענות מקדמיות כדלקמן:

א.         בא-כוח המבקש לא ביקש לתקן הודעת-הערעור או הבקשה לעיכוב ביצוע. הוצג לבית-המשפט דו"ח התנועה הרלוונטי, ממנו עולה כי הוראות החיקוק תוקנו.

            הוצגו פרטיכל הדיון בבית-המשפט קמא, הכרעת-הדין וגזר-הדין, מהם עולה כי המבקש היה מיוצג על-ידי עו"ד אורון, והדיון הסתיים בהסדר-טיעון מוסכם בין הצדדים.

            ניתן להרשיע המבקש על-סמך הודייתו בבית-משפט קמא.

            אכן המלל בחלק העובדתי בכתב-האישום לא תוקן, אך אנו עוסקים בתכלית, ובהליך שהיה ברור לשני הצדדים. התיקון נעשה לטובת המבקש. העונש הקל עימו.

ב.          במסגרת הסדר-הטיעון לא נוהלו הוכחות ולא נטענה אף לא טענה אחת מאלה הנטענות בהודעת-הערעור.

            חילופי עורכי-דין אינם עילה למקצה-שיפורים בערכאת ערעור ואינם עילה להחזיר התיק לבית-משפט קמא.

            ראייה משפטית של נושא הדיון בבית-משפט קמא, בדרך אחרת, אינה מקנה זכות לטעון טענות חדשות שזכרן לא בא בערכאת בית-משפט קמא, ודינו של הערעור להידחות על הסף.

מכל הטעמים האלה אין מקום להורות על עיכוב ביצוע. גם אין מקום לקבל הערעור, אלא לדחותו על הסף.